Ethereum
לצידו של הביטקוין ולאורך ההסטוריה הקצרה של המטבעות הקריפטוגרפיים, התפתחו אלפיי פלטפורמות ומטבעות נוספים. אולי המוכר ביניהם הינו אתריום (או מטבע האתר Ether), לא בכדי הוא המטבע בעל שווי השוק השני אחרי ביטקוין, כמעט באופן קבוע מאז שנולד.
בשנת 2013, ויטליק בוטרין, מתכנת רק בן 19 ופעיל בקהילת הביטקוין: ממקימי Bitcoin magazine ושותף בפיתוח פרויקטים המבוססים על קוד פתוח ביניהם הביטקוין, KryptoKit וה-Dark Wallet, הגה את הרעיון שמאחורי אתריום וניסח עבורו white paper.
ב-white paper, ויטליק הציע “לבנות” פרוטוקול חלופי שישמש לבניית אפליקציות מבוזרות (Dapps) באמצעות טכנולוגיית החוזים החכמים. לשם כך, הוא הציע לשפר את הבלוקצ’יין של הביטקוין, כך שהוא יאפשר לבצע יותר עסקאות בשניה (על גבי הבלוקצ’יין של הביטקוין ניתן לבצע 3-7 עסקאות בשניה) ולבצע עסקאות גדולות ומורכבות יותר (גודלם של הבלוקים על הבלוקצ’יין של ביטקוין מוגבל ל-1 MB).
לאחר שהצעותיו נענו בהתנגדות, החליט ויטליק ללכת בדרך עצמאית, והודיע בינואר 2014 על הקמת אתריום. הגיוס לפרויקט, נמשך כחודש (ביולי-אוגוסט 2014), ובמסגרתו גוייס סכום של כ- 18 מיליון דולר (בקירוב), סכום שהיה חסר תקדים בזמנו. במהלך הגיוס, הוצעו 60 מיליון אית’ר כשהמחיר ההתחלתי (בשבועיים הראשונים) היה 2000 אית’ר עבור ביטקוין אחד (572$-632$) ובהמשך מחיר זה עלה באופן לינארי ל-1337 אית’ר. הפרויקט עלה לאוויר שנה מאוחר יותר, ביולי 2015.
מאז הנפקתו המוצלחת, הפרויקט צמח בקצב אסטרונומי, כשלאורך הדרך חברות ענק כמו Microsoft Intel ו-Toyota אימצו את הטכנולוגיה שלו. לצידן של חברות אלו, ארגון ה-EEA (ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו היא פיתוח הפלטפורמה של אתריום והטמעתה במגוון רחב של תעשיות) תפס תאוצה אדירה, ונכון לחודש אוקטובר, הארגון כולל כבר מעל ל-200 חברות (לרשימת החברים בארגון).
אתריום היא פלטפורמה מבוזרת המבוססת על קוד פתוח, המאפשרת אישור ואכיפה של חוזים חכמים. הפלטפורמה שמבוססת על טכנו’ הבלוקצ’יין וה -P2P, מבוססת על שפת תכנות מובנית ומאפשרת העברה של ערך (“value”) ומידע באמצעות חוזים חכמים על גביה.
אופיה הייחודי של הפלטפורמה, מפשט את תהליך הבניה של אפליקציות מבוזרות באמצעות השימוש בחוזים חכמים, ומאפשר לעשות זאת ללא תלות בגוף ריכוזי. כלומר, השליטה באפליקציות ובמידע המועלה לפלטפורמה אינה נתונה לשליטתו של גוף שלישי.
התפעול של החוזים החכמים מבתצע על גבי טכנולוגיית ה- EVM, והם פועלים באופן אוטונומי. כלומר, פרט לפעולות כמו אחסון ערך, החוזים החכמים יכולים גם לתקשר עם חוזים אחרים. כל אחת מהפעולות הללו מתומחרת בדלק (“Gas”), כשהמשתמש שביצע את הפעולה צריך לשלם עבור הדלק באמצעות אית’ר (כמו עמלה עבור עסקה). בהקשר זה, יש לציין את הסכנה בטכנולוגיה של חוזים חכמים.
ב-web development, כשמתגלית טעות קריטית (באג או דליפת מידע למשל), ניתן למנוע את הנזק למשל ע”י ניתוק השרת. על גבי הבלוקצ’יין, ברגע שנוצר חוזה חכם עם באג, החוזה יהיה חשוף להתקפות של האקרים ומרגע שהוא יותקף, למתכנת שיצר את החוזה כבר אין שליטה עליו שכן מדובר בפלטפורמה מבוזרת. (להרחבה בנושא).
האתריום מבוסס על בלוקצ’יין ציבורי (permissionless), אך ניתן לעשות שימוש בפלטפורמה שלו לבניית פרוטוקולים המבוססים על בלוקצ’יין פרטי (permissioned). כך למשל, ארגון ה-EEA, עובד בין היתר על קידום אינטגרציה בין הבלוקצ’יין הציבורי של אתריום לבלוקצ’יין פרטי על מנת להתאים את השימוש באתריום לצרכי הבנקים. כך גם חברת JP Morgan מפתחת את ה-Quorum, שמבוסס על הפלטפורמה של אתריום ועל בלוקצ’יין פרטי.
לאית’ר יש שני שימושים עיקריים. ראשית, המטבע משמש למסחר והעברת ערך. האית’ר הוא המטבע השני בגודלו לאחר הביטקוין מבחינת שווי השוק שלו. שנית, המטבע משמש כ”דלק” לתפעול הפלטפורמה.
על מנת שפונקציה מסוימת כדוגמת אכיפת חוזה חכם, או טרנזאקציה תבוצע, יש צורך ב”דלק” (gas) שיניע את הפעולה. הדלק מתומחר ומשולם באמצעות אית’ר. אם כך, פרט לסוחרים, קהל היעד של האית’ר הוא יזמים ומפתחים אשר בכוונתם לבנות אפליקציות על גבי האתריום.
הערך העיקרי שאתריום מציעה הוא בתחום של בניית אפליקציות מבוזרות. באספקט זה אתריום מציעה ערך בכמה רבדים. ראשית, ניתן לייצר טוקן (מטבע וירטואלי) שייצג ערך מסוים וייסחר על גבי הפלטפורמה. אתריום אינה הפלטפורמה היחידה שמאפשרת לייצר מטבע דיגיטלי (token), אולם סטנדרט ה-ERC20 שפיתחה ב-2015, מקנה לה יתרון על פני מתחרותיה, והביא לזינוק בשימוש בה בהנפקות ה-ICO.
שנית, טכנולוגיית החוזים החכמים, מקלה על הליך הגיוס. כך למשל, ניתן ליצור חוזה לפיו, אם יעד מסויים במיזם יושג, הכסף יועבר למפתחים, וככל שהיעד לא יושג, הכסף יוחזר למשקיעים. שלישית, אתריום מאפשרת לקיים הליך הצבעה שקוף בין המחזיקים בטוקנים של ארגון מסוים באמצעות יישום ה-democratic autonomous organization (ארגון דמוקרטי ואוטונומי). יישום זה עשוי לסייע לארגונים בבחירת אנשי צוות ובשיתוף המשקיעים בהחלטות הקשורות לעדכונים בחברה.
האלגוריתם של אתריום פותח כמעין “שדרוג” לזה של הביטקוין. בדומה לביטקוין, גם האלגוריתם של אתריום מבוסס על פרוטוקול proof-of-work. כלומר, הכורים מתחרים ביניהם על פיצוח של קוד מתמטי שיאפשר לאשר עסקאות וליצור בלוקים חדשים, והכורים שמצליחים לפתור את הבעיה המתמטית ראשונים מתוגמלים באמצעות אית’ר (הסבר פשטני מאד, למי שלא מכיר את הקונספט מומלץ להעמיק קצת בנושא).
עם זאת, כריית הביטקוין כרוכה בעלויות גבוהות הנובעות בין היתר מייצור של ה- ASICs(שבבים ממוחשבים שיוצרו עבור מטרה מסויימת, במקרה שלנו, כריית ביטקוין). לכן, תהליך הכריה של הביטקוין הפך להיות ריכוזי. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, ארבעת “בריכות הכריה”mining pools הגדולות ביותר שולטות בכ-61.5% מכלל השוק (לפי Blockcain.info).
ע”מ להתמודד עם בעיית הריכוזיות, אתריום פיתחה את Ethash, פרוטוקול proof-of-work בו הייצור היקר של ASICs לא מקנה יתרון משמעותי אל מול כורים עם מעבדים רגילים, וכך, האלגוריתם מתמרץ כריה מבוזרת. אתריום צפויה לעבור לשימוש ב”casper”, אלגוריתם המבוסס על proof-of-stake ב-2018.
נכון לכתיבת שורות אלה, יש בסה”כ כ-96 מיליון מטבעות אית’ר כאשר 72 מיליון אית’ר נוצרו במהלך ההנפקה (מתוכם 60 נמכרו לציבור ו-12 לצוות הפיתוח). סך הכמות של האית’ר אינה מוגבלת, אולם במהלך המכירה המוקדמת pre-sale ב-2014, הוסכם שהכמות השנתית תוגבל ל-18 מיליון.
עם זאת, כמות האית’ר השנתית המיוצרת הולכת ופוחתת, ובפועל היא עומדת על 6.3 מיליון (בקירוב). בנוסף, עם המעבר הצפוי של אתריום לאלגוריתם Casper (מעבר ל proof-of-stake), התגמול לכורים צפוי לרדת באופן דרסטי (ולדברי ויטליק, עשוי להגיע ל-0), וכיוצא מכך, כמות האית’ר השנתית המיוצרת תרד בהתאם.
מצורף גרף המתאר את הצמיחה בכמות האית’ר. קשה לראות בתמונה, אך קצב הגידול בכמות האית’ר הולך ופוחת בטווח הארוך. כך למשל, לפני כחצי שנה (מאי 2017), כמות האית’ר המיוצרת ביום הייתה 28,500, וכיום (ב-26.11) היא עומדת על 19,000.
Decentralized Autonomous Organization) DAO), הוא למעשה מודל עסקי שבעזרתו ארגונים יוכלו לפעול בהתאם לנהלים מוגדרים מראש ללא התערבות אדם. כלומר, מקימי הארגון יגדירו בחוזים חכמים נהלים לפיהם הפרויקט יפעל, ומרגע יצירת החוזים, הפרויקט ינוהל באופן אוטונומי כשלמקימיו אין שליטה על תפעולו. הפרויקט ממשיך להתקיים באמצעות עמלות שנגבות, ע”י החוזים עצמם, לצורך השימוש בחוזים החכמים.
“The DAO”, היה פרויקט המבוסס על טכנולוגיית ה-DAO שהונפק במאי 2016 על גבי הבלוקצ’יין של אתריום. הפרויקט גייס בתוך 28 ימים בלבד, כ-11.5 מיליון אית’ר (מעל 150 מיליון דולר). זמן קצר לאחר סיום ההנפקה, התגלו בעיות אבטחה בפרויקט, וב-17 ליוני 2016, האקר הצליח לגנוב 3.6 מיליון אית’ר (שערכם באותה עת היה מעל ל- 60 מיליון דולר). להרחבה על ההתקפה.
החוזים החכמים עליהם מבוסס המיזם The DAO, מוגדרים כך שניתן למשוך את האית’ר מהחוזה רק לאחר תקופה של 28 ימים, ולכן, ההאקר לא יכל לפדות את האית’ר שגנב למשך תקופה זו. בעקבות כך, החלו דיונים בקהילה של אתריום, כשמצד אחד, היו שטענו שיש לבצע hard-fork שבו יסירו את שרשרת הבלוקים שנוצרה מאז התקפת ההאקר, ויחזירו את הכסף שנגנב למחזיקי ה-DAO tokens.
ומצד שני, היו שהתנגדו לפיצול מחשש לפגיעה באחד מהרעיונות המרכזיים העומדים בבסיסו של הבלוקצ’יין – היותו בלתי ניתן לשינוי (“immutability”). בעקבות המחולקת, נערכה הצבעה בקרב מחזיקי האית’ר, והרב המכריע הצביע בעד ביצוע ה-hard fork. לפיכך, ב-20 ליולי, בוצע הפיצול כשאתריום קלאסיק המשיכה עם הבלוקצ’יין המקורי (the non forked chain), ואתריום עם הבלוקצ’יין שלאחר ה-hard fork. חשוב להבהיר שבעיית האבטחה הייתה באפליקציה של The DAO ולא בפלטפורמה של אתריום.
ב-16.10 שנת 2017, בוצע עדכון (hard-fork) ברשת האתריום (ה-Byzantium). העדכון הוא חלק מתהליך דו שלבי שנקרא מטרופוליס, כשכרגע אין תאריך לעדכון השני, ה-Constantinople. ההשפעות המרכזיות של העדכון: הזמן הממוצע ליצירת בלוק נחתך מכ-29 שניות בממוצע (נכון ל 15.10), לכ-14 שניות בממוצע; התגמול עבור יצירת בלוק חדש נחתך מכ-5 אית’ר ל-3 אית’ר; והבלוקים עצמם נעשו קטנים יותר: מכ-19,950 בייטס, לכ- 15,000 בקירוב (לחצו לצפיה בגרף המתאר את הגודל הממוצע של הבלוקים).
הפלטפורמה של אתריום מפשטת את תהליך בניית ה-Dapps תוך שהיא מנגישה את השימוש בחוזים חכמים. אופיה הייחודי של הפלטפורמה מעורר תחושת אמביוולנטיות כלפי השימוש בה.
מצד אחד, הפלטפרומה אכן מנגישה את השימוש בטכנולוגיות הבלוקצ’יין והחוזים החכמים למגוון רחב של תעשיות (צמיחתו של ארגון ה-EEA). אך מצד שני, אופיה של הפלטפורמה טומן בחובו שני חסרונות מרכזיים. ראשית, האוטונומיה של אותן אפליקציות היא מוגבלת. אין להן בלוקצ’יין משלהן, ולכן, אין להן יכולת לבצע שיפורים נקודתיים לבלוקצ’יין כך שיתאים לצרכיהן.
בנוסף, אותן אפליקציות חשופות לסיכונים מההשלכות האפשרויות שעלולות להיווצר כתוצאה מהעדכונים של הפלטפורמה (hard-forks). שנית, ככל שמספר האפליקציות הנבנות על גבי הפלטפורמה הולך וגדל, כך הפלטפורמה צוברת יותר כח, שכן האפליקציות שנבנות על גביה מפתחות עמה יחסי תלות במובן מסויים. ניתן להתווכח אם צבירת הכח של אתריום ותלות האפליקציות בה אכן מהווה חסרון, אך זוהי סוגיה שיש לשים לב אליה.
אציין שלאנשים שסוחרים בתדירות נמוכה, מומלץ באופן חד משמעי להשתמש בארנק קר.
MyEtherWallet MEW – ע”מ להבין את הפונקציה של תוכנה זו, חשוב להבין קודם מה זה private key, ו-public key. האית’ר מאוחסן על גבי הבלוקצ’יין של אתריום וה-private key, הוא מעין הוכחה לכך שאותו משתמש הוא הבעלים של האית’ר. הוכחה זו מאפשרת למשתמש גישה למטבעות אית’ר וטוקנים על אתריום ERC20. ה-public key, משמש בתור הכתובת של הארנק שלכם. כלומר, כשאתם רוצים לקבל מאדם אחר אית’ר, אתם שולחים לו כתובת זו.
ה-MEW היא תוכנה המבוססת על קוד פתוח שמאפשרת לייצר public key ו- private key ומספקת מספר אפשרויות בחירה לאחסון ה-private key, ביניהן גם אחסון בארנקים קרים כדוגמת הלדג’ר והטרזור. כלומר, לא מדובר בדיוק בארנק, שכן ה-private key לא מאוחסן על גבי השרתים של MEW, אלא על גבי המחשב האישי של המתשמש (או בארנק הקר). התוכנה מציעה שילוב של מוצר אינטואיטיבי ונוח לשימוש, לצד רמת אבטחה גבוהה יחסית ואינטגרציה עם ארנקים קרים. (קישור לסרטון הדרכה).
ארנקים קרים מומלצים – Ledger nano S , Trezor
