הדיון על ביטקוין, הצלחתו, כישלונו, ערכו או ערכם של מטבעות אלטרנטיביים סטה ממסלולו. על מנת להבין את מהפכת הביטקוין לעומקה חייבים לצלול אל תוך מחילת הארנבת של הכלכלה העולמית ולהבין מספר עקרונות פשוטים במהותם ובלתי נתפסים בהשפעתם על אורח החיים של כולנו.
כסף הוא אחד המניעים המרכזיים להתפתחותה של האנושות. ההיסטוריה הפיננסית מלאה בתהפוכות ובאפיזודות של מאניה ודפרסיה והאבולוציה של המערכת הפיננסית מפתיע אותנו כל פעם מחדש. בתרבות המקראית הונהג מודל שבו קיים היצע כסף מוגבל שערכו נשאר קבוע (באופן יחסי) לצד עידוד הלוואות ללא ריבית ושמיטת חובות כל שנה שביעית. זהו מודל רחוק מאוד מהמודל המונהג היום וקצרה היריעה מלהכיל את התמורות התרבותיות-כלכליות–מוניטריות, דמוגרפיות וגיאופוליטיות מאז שיצאנו ממצרים ועד ששועבדנו לבנקים. לכן, סיפורנו יתחיל במאה ה-20.
במשך שנים רבות היה נהוג “תקן זהב” שהגביל את הנפקת השטרות לערך הזהב שהיווה את בסיס הכסף. אמנם, אילוצים גיאופוליטיים-כלכליים במאה ה-20 ערערו את המדיניות המוניטרית של תקן הזהב עד שהיא בוטלה לחלוטין בשנת 1971 (לא לפני שהחרימו את כל הזהב). מאז ביטול תקן הזהב הונהגה שיטה מוניטרית חדשה שבה המערכת הבנקאית אחראית על ייצור כסף פיאט (Fiat) שערכו נקבע מתוקף חוק. לכל מדינה יש בנק מרכזי המנהל את המדיניות המוניטרית הפנימית שלו והאחראי הבלעדי על הנפקת המטבע המקומי. כאשר הבנק המרכזי מייצר כסף הוא למעשה מייצר חוב ומלווה אותו לבנקים מסחריים שמגלגלים אותו הלאה בצורת הלוואות נושאות ריבית. כך, בחסות שלטון החוק, בנקאים אפרוריים הפכו לאלכימאים על אמפטמינים (סמים ממריצים).
הגידול האקספוננציאלי בהיצע הכסף מסביב לעולם מתחבא מאחורי מילים יפות כמו עידוד צמיחה, המרצת המשק או הרחבה כמותית (QE), אבל המשמעות שלו בפועל היא הזרמת טריליוני דולרים שבנקאות ברזרבה חלקית מנפחת עשרות מונים לחובות אשראי עצומים שמתגלגלים מיד ליד ואוספים בדרך ריביות שמגדילות את החוב ודורשות תזרים מזומנים נוסף כדי לכסות אותו. זהו מעגל חוב אינסופי!
אבל, בניגוד למה שאנשים חשים, חוב הוא התחייבות חוזית משפטית והוא ניתן מתוך ציפייה להחזר. כלומר, אם המערכת הבנקאית נתנה השנה יותר אשראי מבשנה שעברה, זאת אומרת שישנה הנחה שקיימת יכולת לפרוע את החוב בשנה שלאחריה, בתוספת הריבית כמובן. אבל, חוב הוא למעשה תביעת עבודה. כלומר, שעל מנת לשלם את החוב מישהו בסוף צריך לספק סחורה או שירות כנגדו. אולם, שלא כמו כסף זול שאפשר לייצר בקלות ולהלוות עד אינסוף, עבודה אנושית, שירותים, סחורות ומשאבי טבע הם משאבים מוגבלים. אם כך, במערכת שבה עודף הכסף עולה על כוח הייצור בהכרח ייפגע כוח הקנייה של המטבע. בניגוד לאופן שבו הציבור תופס את האינפלציה כתופעה של עליית מחירים, אינפלציה היא מדיניות מוניטרית מכוונת שבאמצעותה הממשלה יכולה להחרים את כספם של האזרחים בתהליך מתמשך המתרחש מתחת לרדאר התודעה.
כלכלה אינפלציונית חייבת לעודד צמיחה ובתוך כך מענישה את החוסכים ודוחקת בהם לצרוך או להיכנס להשקעות שלכל הפחות ישמרו עליהם אל מול האינפלציה. בנוסף, כאשר הכסף כל כך זול, אין תמריץ להיות יעיל בעבודה ושווה לקחת סיכונים. לכן, ספקולנטיות הפכה להיות ספורט בינלאומי והיא מהווה את עיקר הפעילות הכלכלית במשק. בגלל ארכיטקטורת התמריצים המעוותת שעיצבה המערכת הפיננסית המודרנית, כמויות אדירות של אנרגיה מושקעות במרוץ עכברים שאינו מקדם את האנושות באופן יעיל. זוהי מלכודת הצמיחה, “אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת” ואת הבעיות נדחה ונמחזר כמו הלוואה – בתוספת ריבית דריבית.
בנוסף, אם זה לא הספיק, לצד מערכת הבנקאות המסורתית התפתחו בעשורים האחרונים מערכות נוספות המספקות אשראי חוץ בנקאי כחלק מהתופעה המתרחבת של בנקאות הצללים שעמדה מאחורי המשבר הגדול של 2008 ומאז התרחבה גם לסין ולמדינות אחרות שצמאות גם הן לאשראי, וממשיכות לשפוך עוד דלק על כלכלת הגחלים הלוהטות. מערכת הבנקאות הבינלאומית הפכה למכונת רוב גולדברג אניגמטית שסובלת מניתוק קיצוני מהמציאות. זוהי לא בעיה של מדיניות שנגיד או פקיד יכולים לפתור, אלא בעיה מערכתית שאין לה תקדים היסטורי.
אומרים שבפונקציות אקספוננציאליות האקשן מתחיל רק בסוף. אחת מתכונותיו של הגידול האקספוננציאלי היא יציאה מכלל שליטה. בעוד שצמיחה כלכלית היא רצויה וטובה, האובססיה לצמיחה בכל מחיר לא נובעת מהצורך שלנו לצרוך, אלא מהצורך של המערכת לשרוד. בהיעדר צמיחה שתדביק את מהירות הדפסת הכסף שמתנפח ברזרבה חלקית ונוסף לו אשראי יש מאין בהצמדת ריבית דריבית הכלכלה תקרוס. פשוט לא יהיה מאיפה להחזיר את הכסף.
בעוד שצמיחה טבעית גדלה באופן לינארי ויציב יחסית, חוב (אשראי) נוטה לגדול באופן אקספוננציאלי ותנודתי (Boom and Bust). השילוב בין הדפסת כסף בלתי פוסקת, ריבית אפסית ועודף אשראי מנפח את שווקי ההון ואת בועות הנכסים מסביב לעולם ומשבר כלכלי עולמי הוא רק עניין של זמן. אבל, ההפרעה הדו-קוטבית שממנה סובלת הכלכלה העולמית הולכת ומחמירה וכבר לא בטוח שיעזרו לה עוד תרופות או “תמריצים” – היא צריכה טיפול שורש.
משבר פיננסי
אחרי שהבנו את הבעיה אפשר לעבור לדבר על פתרון, כן, כזה שמציע ביטקוין. ביטקוין הוא שינוי קונספטואלי עמוק באופן שבו אנחנו תופסים כסף. ביטקוין היא רשת קונצנזוס המבוססת על קריפטוגרפיה, בלוקצ’יין ואלגוריתם הוכחת עבודה (PoW) ובמרכזה עומד מטבע וירטואלי המשמש כתגמול במסגרת תחרות בין כורים שמאמתים עסקאות ומאבטחים את הרשת. הכול כדי לאפשר ביזוריות.
להבדיל מארכיטקטורת המשילות שתוארה לעיל כמערכת היררכית-ריכוזית שפועלת בחוסר שקיפות, כופה החלטות מלמעלה למטה, מעצבת את התודעה התרבותית-תעסוקתית-צרכנית ושולטת בכלכלה ובחברה כרצונה, ארכיטקטורה ביזורית כמו של ביטקוין מעצבת מערכת קבלת החלטות שטוחה שכל חבר בה הוא שווה בין שווים ואף אחד לא יכול לשנות את החוקים לטובתו.
ביטקוין נובע מתוך תפיסת עולם שדוגלת בהתערבות ממשלתית מינימלית במרקם החברתי בכלל ובכלכלה בפרט. אי לכך ובהתאם לזאת הוא תוכנת כדי להיות מטבע דיגיטלי-גלובלי שאינו כפוף למערכת חוקים של ארגון או מדינה כזו או אחרת, ואין לו נקודת כשל אחת שעליה אפשר לדרוך. בנוסף הוא מאובטח מאוד, נוח לשימוש, בלתי ניתן להחרמה ומוגבל בכמותו (דיפלציוני).
עם זאת, עדיין לא הגענו לשינוי סדרי בראשית והאתגרים העומדים בפני ביטקוין יכולים להצדיק מסכת בגמרא. ראשית, עקומת הלימוד שלו תובענית, ארוכה ומבלבלת את רוב הציבור שממאן להבין במה מדובר. בנוסף, ביטקוין מטיל את האחריות על הפרט לשמור ולאבטח את הכסף שלו ואין זה פלא שאנחנו שומעים סיפורים על מי שכבר נכשלו במשימה. כמו כן, ביטקוין אינו סלחני לטעויות בשליחת כסף, הוא לא עומד בהיקף פעילות גדול, לוקח לפחות 10 דקות לקבל אישור על טרנסאקציה, הוא אינו מאפשר פרטיות מלאה, חשוף למתקפות מסוגים שונים וצורך הרבה אנרגיה. כל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על פשיעה, הלבנת הון, מימון טרור, מיסוי ושאר רעות חולות המקושרות בחלקן למטבע הדיגיטלי.
שלא כמו כסף ישן, ביטקוין ניתן לתכנות. להבדיל מפתרונות שמוכתבים בהחלטה מלמעלה, הצעות ייעול בביטקוין מגיעות מלמטה וכל אחד רשאי להציע. הצעות טובות יטפסו במעלה ביקורת העמיתים ויתקבלו רק מתוך הסכמה רחבה. שיפורים רבים כבר הוטמעו בהצלחה מאז הבלוק הראשון ושיפורים נוספים בדרך. לאחרונה הוטמע סגוויט כפתרון לעומס.
רשת הלייטנינג בתהליך הטמעה כפתרון לעומס, לפרטיות ולמהירות אישור טרנסאקציות. קוין ג’וין, טמבלביט וזירולינק מציעים פתרונות שונים לפרטיות. מאסט וחתימות שנור מציעים פתרונות לעומסים, לשיפור פרטיות, למניעה של מתקפות ספאם ולשיפור התשתית של חוזים חכמים ע”ג רשת הביטקוין. שילוב בין הטכנולוגיות השונות נבחן בקפידה על גבי הטסטנט ובצלילה אל תוך הטכנולוגיה ניתן לראות כיצד הפיתוח של ביטקוין נותן מענה לבעיות שעומדות לפניו, והוא עושה זאת בשקיפות.
לצד הפיתוח של ביטקוין, חווית המשתמש משתפרת כל הזמן ואם אנחנו לא רוצים גוף מרכזי, על כל המשתמע מכך, אין מנוס מלקחת אחריות וללמוד כיצד להשתמש בביטקוין בצורה המאובטחת ביותר.
ביטקוין הוא ניסוי חברתי-כלכלי חדשני וכלכלה המבוססת על הביטקוין היא שאלה פתוחה שאין עליה מענה ודאי. מצד אחד, ניתן לחשוב על כלכלה דיפלציונית ככלכלה שמעכבת צריכה, לא מאפשרת אשראי לעסקים או נזילות באופן כללי ומובילה למיתון ואבטלה. אבל, מצד שני, מערכת התמריצים שהיא יוצרת מעודדת חיסכון, בולמת את המרדף אחרי החוב ויכולה למנוע כלכלת ג’אנק שלא מוסיפה ערך ממשי ופוגעת בנו ובסביבה שבה אנו חיים.
אדוארד ברנייס, אבי תורת יחסי הציבור, למד מדודו (זיגמונד פרויד) שההמון מונע על ידי דחפים לא מודעים ולכן, האמין כי אפשר וכדאי להנדס את התודעה הקולקטיבית ולרתום אותה למאמץ הייצור ההמוני שיתעל את תשוקת הציבור (ואת משאביו) לעבר צרכנות. שירותיו של ברנייס התקבלו בברכה בקרב תאגידים ופוליטיקאים, שלהם הוא עזר לייצר אמונות, דעות וצרכים מדומיינים בקרב הציבור וכך להגביר את אחיזתם המנדטורית. המבנה החברתי-כלכלי שהתעצב באימפריה האמריקאית פרש את אדוותיו על פני ימים ויבשות והפך לנרטיב התעסוקתי-צרכני שאליו הציבור מתאים את עצמו בתהליך של רציונליזציה בדיעבד. סבלנות עדינה תפקע לאורך תיאור תוצאותיה של הפילוסופיה התעמולתית של ברנייס וריכוז הכוח הנובע ממנה, אבל הן צרובות בשגרת היומיום של העבדות המודרנית.
למרות שהשווקים הפיננסים כבר הספיקו לשכוח את הימים האדומים של 2008, ישנם עוד מי שזוכרים כיצד נמחקו טריליוני דולרים מחסכונותיהם ומכספי הפנסיה שלהם. אבל, האובדן האמיתי בסיפור היה אובדן האמון במערכת הבנקאית ובממשלה שמנהלת אותה. מחירי הדיור המנופחים וקריסת המעמד הבינוני תחת נטל ה”צמיחה” האינסופי הוציאו המונים אל הרחובות מסביב לעולם. אולם, בהיעדר אלטרנטיבה למערכת השלטונית-כלכלית-בנקאית אין דבר העומד בידי האזרחים לעשות, אלא ללבוש את האדישות המנחמת שהחזירה אותם לשפוך עוד מזומנים בקניונים.
אבל רגע המבחן בואו יבוא. אחד המבחנים המשמעותיים והמעניינים ביותר עבור ביטקוין יהיה מבחן התנהגות בשעת משבר כלכלי עולמי. משברים קודמים הראו שכדי להגן על כספו הציבור מוצא מפלט בקניית סחורות ונכסים כמו הזהב שהוכיח את עמידותו כשומר ערך לאורך אלפי שנים. אולם, חילופי הדורות לצד השימושיות האפסית בזהב כמטבע עובר לסוחר מאפשרים להגיון להניח שכסף גדול יחפש אלטרנטיבות נוספות וימצא את דרכו לכתובות ביטקוין חדשות.
אכן, הנתונים מראים שבעתות משבר וחוסר יציבות במדינות ישנה עלייה בביקוש לביטקוין ובמודעות לעצם קיומו. המשבר בארגנטינה גרם לביטקוין להיראות יציב ביחס לפזו המקומי: כלכלת ארגנטינה לא מפורסמת בשל הצלחותיה הגדולות והיא סובלת מאינפלציה גבוהה. בעקבות האינפלציה של הפזו הון ארגנטינאי ברח למט”ח, מה שהוביל את הממשלה להטיל מגבלות על רכישת מט”ח ביוני 2012. לשמחתם של חלק מהארגנטינאים ביטקוין כבר היה בנמצא כשהמדיניות הממשלתית דחקה בהם להציל את עורה על חשבונם.
גם ביוון הסיפור דומה. המשבר של 2008 הביא את המדינה לקריסה כלכלית, איבוד אמון בממסד וחוסר יציבות פוליטית. בין הזרמות כספים לניסיונות חילוץ כושלים אזרחי יוון האומללים סבלו מקיצוצי שכר, אבטלה והרבה אי-ודאות. בשיאו של המשבר הם הוגבלו במשיכת מזומן – עד 60 יורו ליום לאזרח, והתוצאה היא המונים בתורים לכספומטים. ולא מדובר במופע של עומר אדם או בסניף רולדין בחנוכה. לא פלא שבורסות ביטקוין מסביב לעולם הבחינו ברישום מוגבר מהרגיל שמקורו ביוון.
התחנה הבאה שלנו היא סין 2015. אנדרלמוסיה בשוק המניות הסיני הכניסה ציפור למנוע הכלכלי של המעצמה ומשקיעים, כהרגלם, מחפשים אלטרנטיבות כשמתערער אמונם. אולי לא היה זה מקרי שבורסות הקריפטו מיד נצבעו ירוק. סיפורים על משברים לא נגמרים, אבל ונצואלה – אין דומה לה. משבר כלכלי פוליטי עמוק הביא את ונצואלה לסף רעב. אינפלציה דוהרת הביאה לאנרכיה ברחובות ובמקרה כזה אף אחד כבר לא מתווכח אם ביטקוין הוא נכס או מטבע – הוא פיקוח נפש. גם המשבר בזימבבואה הוכיח שביטקוין הוא חוף מבטחים בכלכלות שלא קוצרות שבחים.
המשבר ביוון
אבל, בהחלט ניתן לטעון שכלכלות חזקות ויציבות יותר כמו אלו של ארה”ב, אירופה וישראל מסוגלות להתמודד ולבלום משברים בצורה טובה בלי לאבד את אמון הציבור. עם זאת, צריך לזכור שאמון הציבור כבר שחוק וסדוק ושלחץ כלכלי עלול לשבור את אמות הספים ולהטות את כף המאזניים לצידה של כלכלה חדשה. לא נותר אלא לשבת ולצפות בהצגה הכי טובה על הכדור.
לסיכום, מהפכת הביטקוין אינה מהפכה אוטופית שעומדת בפני עצמה, אלא חלק מתהליך היסטורי מתמשך שמחבר אנשים באופן בלתי אמצעי. מהמהפכה הלשונית דרך המהפכה התעשייתית, התפתחות התחבורה, התקשורת והאינטרנט ועד עידן הכלכלה השיתופית, טכנולוגיות חדשות משנות את פני החברה ומותחות את כריכות ספרי הלימוד. מעבר לשימושיות שלו, ביטקוין מספר לנו סיפור, פותח בפנינו תיבת פנדורה של הכלכלה העולמית ומלמד אותנו שערכו של כסף מתחיל באמונה ושמשברים כלכליים עלולים לנגוס למישהו בגבינה.
