מה זה סטלר Stellar? המדריך המלא למטבע הקריפטו ולפרוטוקול

סטלר הוא מערכת לסליקה מיידית וסופית (סופית במובן שהסליקה בלתי ניתנת להחזרה) של תנועות כספיות בין בנקים וגורמים עסקיים לבין לקוחות, ובין אנשים פרטיים לבין עצמם RTGS)); ומערכת תשלום המאפשרת המרה ומסחר של נכסים בעלי ערך לרבות מטבעות פיאט, מטבעות דיגיטלים וסחורות.

הפרויקט נוסד כפיצול מהריפל בשנת 2014, ע”י ג‘ד מקלאב (מהמייסדים של eDonkey, ריפל ו- (MT Gox  ו- Joyce Kim. מקלאב עזב את ריפל עקב חילוקי דעות עם לארסן (ממייסדי ריפל) ובעקבות מורת רוחו על הכיוון הריכוזי בו ריפל מתקדמת. לפיכך, הקים מקלאב את סטלר, שלדבריו, מהווה גרסה מבוזרת (ומשודרגת) יותר של הריפל.

לצדו של מקלאב, מאחורי הפרויקט עומדים צוות של יועצים ומפתחים בעלי רקע עשיר בתחום הבלוקצ’יין, ביניהם David Mazières  פרופ’ למדעי המחשב מאונ’ סטנפורד, וארגון ה-Stellar Development Foundation (SDF), ארגון ללא מטרת רווח שמטרתו היא תפעול ופיתוח הפלטפורמה. חזונו של הפרויקט, הוא לקדם מערכת תשלומים קלה לשימוש, מאובטחת, גלובלית ועם עמלות נמוכות, מה שיאפשר להנגיש שירותים פיננסים במישור הגלובלי, בדגש על אוכלוסיות עם שירותים פיננסים דלים. מאז השקתו, חתם סטלר על מספר שיתופי פעולה, כשהבולט ביניהם הוא שיתוף הפעולה עם IBM ו-KlickEx Group, שהוביל לזינוק של 100% בשער המטבע באותו שבוע.

הפרוטקול

סטלר הוא פרוטוקול קוד פתוח, המבוסס על טכנולוגיית הרישום המבוזר (DLT). כל העסקאות ברשת מאוחסנות על יומן מבוזר (ledger) אשר נשמר במלואו על כל שרת, ובכל 2-5 שניות, מתבצע סנכרון של היומנים בין השרתים ברשת. כל פרט או ארגון יכול לשמש כשרת, וככל שמספר השרתים גדל כך הפונקציונליות של הרשת גדלה.

כיצד עסקה מתבצעת

אסביר כיצד הפרוטוקול פועל ע”י הקבלה לרשת התשלומים, פייפאל (paypal): ע”מ להשתמש ברשת של פייפאל, משתמש נדרש להפקיד בחשבון הפייפאל שלו סכום כסף מחשבון הבנק שלו, ובתמורה, חשבון הפייפאל שלו מזוכה באשראי (כסף שניתן לעשות בו שימוש רק על הרשת של פייפאל). כעת, אותו משתמש, יוכל לשלוח את האשראי שקיבל, לכל משתמש אחר ברשת של פייפאל, והמשתמש שקיבל את האשראי יוכל למשוך אותו לחשבון הבנק שלו.

באופן דומה, ע”מ לבצע עסקה על הרשת של סטלר, יש להפקיד סכום כסף אצל anchor ברשת (מעין יישות האמונה על אחסון הכסף), ובתמורה לכסף שהופקד, אותו anchor, ינפיק עבור המשתמש אשראי בארנק הווירטואלי (בחשבון של המשתמש ברשת של סטלר).

כעת, אותו משתמש יכול לשלוח את הכסף שהופקד בארנק הווירטואלי שלו לכל משתמש ברשת של סטלר, והמשתמש שקיבל את התשלום, יוכל למשוך את הכסף לחשבון הנבק שלו אצל anchor ברשת, בתמורה לאשראי שקיבל לחשבון שלו. כלומר, ה-anchors משרתים שתי פונקציות: (1) משתמש מפקיד אצלם סכום כסף ומקבל אשראי לארנק הווירטואלי שלו. (2) משתמש יכול למשוך כסף מ-anchor בתמורה לאשראי מהחשבון שלו.

הפרוטוקול מאפשר לבצע עסקאות בין סוגים שונים של מטבעות, כלומר, א’ מארה”ב יכול לשלוח 5 דולרים לב’ בצרפת, אשר יוכל לקבל את הסכום המבוקש במונחים של יורו. הפרוטוקול מבוסס על אלגוריתם אשר מחשב את השער הזול ביותר להמרה באמצעות אחת משלושת הדרכים הבאות: (1) המרה ישירה במידה וקיימת הוראה נוספת ב-orderbook (בפסקה הבאה ארחיב על כך) (2) שימוש ב-XLM כנכס ביניים: המרה של דולר ל-XLM והמרה של ה-XLM ליורו. (3) שרשרת של המרות: למשל מדולר לביט, ומביט ליורו. הפרוטוקול מבוסס על אלגוריתם אשר מחשב את שער ההמרה הזמין והזול ביותר.

Distributed exchange

פרט לביצוע עסקאות בין סוגים שונים של מטבעות, ניתן גם לבצע פעולות המרה בין המטבעות. ברשת של סטלר, קיים orderbook לכל זוג מטבעות, בו ניתן לבצע המרות בין אותו זוג מטבעות בלבד. למשל: אם א’ מעוניין להמיר דולר לביטקוין, הוא יכנס ל-orderbook ספציפי להמרה של דולר\ביטקוין, ויבצע הוראה להמיר את הדולר שברשותו לביט. משתמש המעוניין לבצע המרה, יכול להתבסס על ההוראות הקודמות ב-orderbook, ובאופן זה, שער ההמרה יקבע עפ”י ההיצע והביקוש.

המטבע של סטלר

Lumens, או XLM הוא המטבע הדיגיטלי של סטלר. הפונקציה אותה המטבע משרת היא store of value. למטבע יש שני שימושים עיקריים: ראשית, מניעת התקפות ספאם. בגין כל טרנזאקציה נגבית עמלה מינורית על סך 0.00001 XLM, שמטרתה, העיקרית היא למנוע התקפות הצפה ברשת (מוכרות גם כ-DoS attack). מסיבה זו, השימוש ברשת מותנה בהחזקה של 20 XLM. כאמור, מדובר בארגון ללא מטרות רווח, ולכן, העמלות מוחזרות למשקיעים במלואן באופן הבא: העמלות שנגבות נאגרות ב-“inflation pool”.

כל משתמש ברשת יכול להגדיר משתמש אחר בתור ה-inflation destination (משתמש אליו יגיע הכסף מה-inflation pool), ואותו inflation destination, יקבל כמות קולות כמספר מטבעות ה-XLM שברשות המשתמש שהצביע עבורו. למשל, ברשותי 200 מטבעות, והגדרתי את ב’ בתור ה-inflation destination שלי, אז ב’ יקבל 200 קולות. בקיצו של כל שבוע, המטבעות מחולקים למשתמשים שקיבלו כמות קולות הגבוהה מ-0.05% (מתוך סך המטבעות קיימים), באופן יחסי לכמות הקלות שקיבלו (להרחבה).

שנית, ה-XLM משמש כנכס ביניים בין מטבעות\נכסים, כשייעודו העיקרי הוא לאפשר נזילות וסחירות בין זוגות של מטבעות שנפח המסחר ביניהם הוא נמוך. למשל, המרה של כסף ניגרי לין יפני עשויה שלא להיות נפוצה במיוחד ברשת, ולכן, ניתן יהיה לבצע את ההמרה באופן אפקטיבי וזול יותר ע”י המרה ל-XLM.

היצע המטבע ואינפלציה

עם השקת הפרויקט, ב-2014, נוצרו 100 מיליארד מטבעות XLM. מספר המטבעות גדל באופן קבוע בשיעור של 1%, באמצעות מנגנון אינפלציה מובנה, ונכון לכתיבת שורות אלה, קיימים בקירוב כ-103.5 מיליארד XLM. במעמד ההשקה, התחייבה החברה שתחזיק בלא יותר מ-5% מסך המטבעות הקיימים לצורך תפעול הפרויקט, וכי 95% המטבעות הנותרים, יחולקו באופן הבא:

• 50% יוקצו לפרויקט Direct Sign-up Program – מטרתו של פרויקט זה, היא להרחיב את השימוש בפרוטוקול, ולהגביר את המודעות לקיומה של הרשת.  ע”מ להגביר את החשיפה לרשת, הארגון מחלק את המטבעות (בחינם) שהוקצו לפרויקט זה, באמצעות שיטות שונות. יש לזכור שהפונקציונליות של הרשת, היא פונקציה של כמות המשתמשים בה, ועל כן, נושא החשיפה לרשת הוא אקוטי עבור הפרויקט.
• 25% יוקצו ל-Partnership Program – הכסף שמוקצה לפרויקט זה, ישמש כגמול ( או תמריץ) עבור תאגידים או ארגונים שמאמצים את הפרוטוקול. במסגרת פרויקט זה, החברה שואפת לבצע שיתופי פעולה שיאפשרו להרחיב את השימוש ברשת לאוכלוסיות נוספות, היכן ששירותים פיננסים אינם נגישים. במסגרת תוכנית זו, השיקה החברה את שיתוף הפעולה עם IBM, ו-KlickEx Group.
• 20% יוקצו ל- Bitcoin Program- יחולקו בחינם למחזיקי ביטקוין ו-XRP (19% למחזיקי ביטקוין ו-1% למחזיקי XRP ). מטרתו של פרויקט זה, היא לחשוף סוחרי ביטקוין לפרויקט, ולעודד אימוץ של המטבע על ידם וע”י זירות מסחר וחלפנים. פרויקט זה הגיע לקיצו, ובמסגרתו חולקו בשני סבבים (באוגוסט 2016 ובאוקטובר 2017) בקירוב כ-2 מיליארד מטבעות.

תוכניות אלו צפויות להגיע לקיצן בתוך תקופה של 10 שנים מרגע השקתן, דהיינו, עד שנת 2025 . בנק’ זמן זו, כל המטבעות למעט ה-5% שיוותרו בבעלות החברה, צפויים להיות סחירים. נכון לכתיבת שורות אלה: קיימים בקירוב 103.5 מיליארד מטבעות, מתוכם 81.3 בהחזקת ה-SDF, ו-17.85 מיליארד מוקצים למסחר ולפרויקטים השונים. (הנותנים נלקח מאתר הפרויקט).

יתרונות:

1. אידאלי עבור ICOs – הפלטפורמה של סטלר מציעה ערך ל-ICOs בכמה רבדים: ראשית, לעניין נזילות. החברות המנפיקות, יוכלו להפיץ את הטוקנים ב-distributed exchange, וכך לקבל חשיפה, ולהפוך את המטבע לסחיר (transferability), ללא תלות בצד שלישי (חלפן). שנית, התמודדות עם הרגולציה. נראה שחלק הארי מהטוקנים צפויים להיות מסווגים כני”ע ועל כן, להיות חשופים לרגולציה פיננסית. סטלר מעניקה כלים להתמודדות עם הנטל הרגולטורי, לדוגמה: הגבלת מספר המחזיקים האפשריים של הטוקן, white listing ועוד. נקודה נוספת שיש להדגיש: הרשת מאפשרת למשקיעים ב-ICOs המבוססים על הרשת, לרכוש את הטוקנים גם באמצעות ETH או BTC (ולא רק באמצעות XRP).
2. סקלביליטי ועלויות עסקה – אימות עסקה על גבי הרשת של סטלר, אורך בקירוב כ-5 שניות, ועלות העמלה עבור עסקה היא בקירוב 1 סנט, ל- 100K עסקאות.

חסרונות:

1. היצע המטבע – אף שהחברה התחייבה לפזר כ-95% מהמטבעות, במצב הנוכחי, ה-SDF עדיין מחזיק ב-83% מכלל המטבעות, ונכון לשלב זה, שוררת חוסר וודאות על אופן חלוקת המטבעות.
2. הערך שהמטבע מציע – הערך שמציע המטבע של סטלר, ה-XLM, ביחס לערך שמציעה הפלטפורמה, הוא מינורי. לפי אתר החברה, השימוש העיקרי במטבע הוא לשם מניעת התקפות הצפה (גביית עמלות המשולמות באמצעותו) ולנזילות בין מטבעות עם נפח מסחר נמוך. כלומר, ע”מ לבצע מסחר והמרות של מטבעות, ברב המכריע של המקרים, אין צורך ב-XLM (פרט לעמלות המינוריות, שממילא מוחזרות למשקיעים).

הבדלים בין ריפל וסטלר

חרף הדמיון (הרב) בין הריפל לסטלר, קיימים מספר הבדלים משמעותיים:

1. חזון הפרויקט – בעוד שריפל מתמקדת בשירותים לבנקים, סטלר מתמקד בלספק מערכת תשלום למסחר בין אינדיבידואלים, בדגש על אוכלוסיות מרוחקות הנעדרות שירותים פיננסים.
2. קונצנזוס – בסטלר פיתחו אלגוריתם קונצנזוס חדש, אשר מהווה למעשה שדרוג של מודל ה- Federated Byzantine Agreement (FBA). מבלי להרחיב על הפרטים הטכנים, ההבדל העיקרי, הוא שבסטלר אימות העסקה נעשה באופן מבוזר, ובריפל הוא נעשה באופן ריכוזי ע”י ה-UNLs מטעם החברה. להרחבה על החלק הטכני (של סטלר) – סרטון הסבר, white paper.
3. היצע המטבעות – ראשית, הקצאת המטבע. בפרויקט של סטלר, מוקצים כ-5% מסך המטבעות ל-SDF, לשם תפעול ופיתוח הפלטפורמה, לעומת כ-62% מהמטבעות הקיימים שהוקצו למייסדי ריפל. עם זאת, נכון לשלב זה, ה-SDF מחזיקה בכ-82% מהמטבעות הקיימים, וריפל, הודיעה כי בכוונתה למכור חלק אינטגרלי מהמטבעות שברשותה. שנית, ייצור המטבע. בריפל לא מתוכנן ייצור של מטבעות חדשים וכל העמלות שנגבות, מושמדות. כלומר, כמות המטבעות הקיימת הולכת ופוחתת (בקצב איטי מאד). לעומת זאת, בסטלר, קיימת אינפלציה מובנית בשיעור של 1%, כלומר, כמות המטבעות גדלה באופן קבוע, ובנוסף, הכסף שנגבה בגין העמלות מוחזר למשקיעים.
4. הקפאת עסקאות – בריפל קיים פיצ’ר המאפשר להקפיא חשבונות של משתמשים, זאת בין השאר כדי לאפשר הקפאה של כספים מסוימים עפ”י דרישת הרשויות או במקרים של פעולות חשודות. נעשה שימוש בפיצ’ר זה להקפאת חשבונו של ג’ד מקלאב ב-Bitstamp, לאחר סכסוך משפטי בינו לבין מייסדי החברה. ניתן להתווכח אם מדובר בחסרון, אולם אין ספק שמדובר בפיצ’ר שנוי במחלוקת. בסטלר קיים פיצ’ר דומה המאפשר הקפאה של עסקאות, אולם, הוא אינו גורף כמו זה של הריפל. הפיצ’ר מאפשר אך לחברה או לארגון שמנפיק טוקנים על גבי הרשת, להקפיא כל עסקה של אותו מטבע\טוקן ספציפי ברשת.

ארנקים

האופציה הבטוחה ביותר היא אחסון על גבי ארנק קר (לדג’ר). למשתמשים המעוניינים לסחור באופן יומי, ארנקי הווב עשויים להציע חבילה נוחה, אך רמת האבטחה בארנקים אלו היא מוגבלת ונמוכה מזו המוצעת בארנקי הדסקטופ ובלדג’ר.

1. ארנק קר: Ledger, ארנק חומרה עם רמת אבטחה גבוהה שתומך במגוון רחב של מטבעות.
2. ארנקי דסקטופ: Stellar Desktop Client ו- StarGazer.
3. ארנקים לנייד: באתר הרשמי של הפרויקט, מוצעים 4 ארנקים לנייד, ביניהם ה-Centaurus, ארנק הזמין לאנדרויד ולאייפון ו-StarGazer.
4. ארנקי ווב: StellarTerm הארנק מציע פיצ’ר מאד נוח המאפשר לראות את כל ה-anchors המעודכנים ברשת ו- Stronghold, ארנק יחסית קל לתפעול ונוח לשימוש התומך גם בביטקוין ואתריום.

למידע נוסף

האתר של סטלר

בלוג של סטלר