בלוקצ’יין ורגולציה: הדילמה הגדולה של הרשויות

שוק המטבעות הדיגטלים הציג צמיחה חסרת תקדים בשנה החולפת כששווי השוק שלו זינק מ-14.5 מיליארד דולר בדצמבר אשתקד ל-200 מיליארד דולר (נכון לכתיבת שורות אלה). לצד שוק המטבעות הדיגטלים, שוק הבלוקצ’יין הציג צמיחה מרשימה גם הוא, כשבין השנים 2016 ל-2017, מספר המיזמים בשוק זינק מ-1242, ל-2700, ושווי השוק עלה מ-386 מיליון ל-512 מיליון.

אליה וקוץ בה

צמיחתו של שוק הבלוקצ’יין היא כמובן אירוע חיובי, אך לצדה הולכים ומתבהרים אתגרים חדשים שמדיום הבלוקצ’יין יהיה חייב להתמודד עמם על מנת לאפשר את המשך צמיחתו. אתגרים אלו נחלקים לשני היבטים: ראשית, ישנם אתגרים אופרטביים, אתגרים שאינם מצריכים התערבות של צד שלישי ויכולים להפתר באמצעות שיפורים טכנולוגיים. לדוגמה: סוגיית ה-Scalability (כמות הטראנזקציות האפשרויות על גבי בלוק מסויים בזמן נתון); הצורך בהנגשה והפשטה של השימוש בטכנולוגיית הבלוקצ’יין בעיקר בהקשר של מטבעות דיגטלים; ובעיית אחסון המידע שהולכת ומתעצמת ככל שהזמן עובר ומספר המשתמשים ממשיך לטפס. שנית, לצד האתגרים האופרטיבים, אופיו הגלובלי של מדיום הבלוקצ’יין מציב אתגרים משפטיים, בעיקר בתחומים של סמכויות אכיפה ופרטיות המידע. אתגרים אלה מחייבים התערבות של צד שלישי וקביעת מערכת רגולטורית. במאמר זה, אסקור את האתגרים המשפטיים, ארחיב על הקשיים שהם מציבים ואציע פתרונות.

סמכויות אכיפה

אופיו המבוזר וחוצה הגבולות של מדיום הבלוקצ’יין (עליו מבוסס שוק המטבעות הדיגטלים) מעלה מספר קשיים באספקט של סמכויות אכיפה: ראשית, קיים קושי למצוא את מיקום העסקה המדוייק בתוך הבלוקים; שנית, מכשנמצא המיקום, לא ברור למי תיהיה סמכות האכיפה לנוכח אופיו חוצה הגבולות של הבלוקצ’יין; שלישית, לא ברור מי ישא באחריות המשפטית, האם בהכרח המשתמש ישא באחריות, או שאולי הבעלים של הבלוקצ’יין דווקא ישא באחריות. בעיה זו מתעוררת גם בהקשר של חוזים חכמים, למשל, מקרה בו חוזה חכם יפגם בשל בעיות קידוד, במקרה כזה לא ברור אם החוזה יהיה מחייב. בעיות אלו אינן חדשות, ואינן בלתי-פתירות. בעיות דומות קיימות בפלטפורמת האינטרנט: לעניין סמכויות אכיפה – מקרה בו גולש מעלה תוכן שאסור לפי החוק במדינה א’ לאתר אינטרנט אשר החברה שמפעילה אותו שוכנת במדינה ב’, וכך גם שרתיה שעל גביהם מאוחסן התוכן (אך התוכן זמין גם במדינה א’); ולעניין אחריות משפטית – תוכן המועלה לרשתות חברתיות או אתרי אינטרנט ע”י צד שלישי. האנלוגיה למדיום האינטרנט אמנם רחוקה למהיות מושלמת, אך, נראה שבהחלט ניתן יהיה לשקול להקיש מחקיקה ופסיקה קיימת אל תחום הבלוקצ’יין. בנוסף, חוק הגנת המידע האירופאי החדש שצפוי להכנס לתוקף במאי 2018 (GDPR), צפוי להסדיר חלק מהקשיים באספקט זה. להרחבה בנושא.

פרטיות המידע ו”הזכות להשכח”

הקשיים באספט זה נוגעים בעיקר לפלטפורמת הבלוקצ’יין הציבורי (permissionless blockchain), והם מתחלקים לשניים: ראשית, “immutability”, מרגע שהמידע אוחסן בבלוק, הוא לא ניתן לשינויי או מחיקה שכן שינוי כזה יפר את תהליך האימות עם שאר הבלוקים (אסייג ואומר שייתכן שטכנית ניתן לשנות או למחוק מידע, אך מדובר בהליך קשה ומורכב שטרם הוכחה אמינותו, ולא ארחיב עליו במאמר זה); שנית, השקיפות של הבלוקצ’יין מאפשרת גישה לכל הטרנזאקציות שבוצעו, שכאמור, לא ניתנות לשינוי או מחיקה. תכונות אלה של הבלוקצ’יין מתנגשות עם היבט ספציפי של הזכות לפרטיות, “הזכות להשכח”. זכות זו הוכרה ע”י ביהמ”ש לצדק של האיחוד האירופאי בפרשת Google Spain, שם נקבע שפירוש תקנות הגנת המידע האירופאיות לאור סעיפים 7 ו-8 של מגילת זכויות האדם האירופית (הזכות לפרטיות ולהגנת מידע פרטי) מוביל למסקנה שלפרט נתונה הזכות להסיר תוצאות המקושרות לשמו. זכות זו מעוגנת גם בסעיף 17 ל-GDPR (שכאמור טרם נכנס לתוקף). אם כך, יתרונותיו המרכזיים של הבלוקצ’יין (השקיפות והיותו בלתי ניתן לשינוי) עלולים להיות בעוכריו. חשבו לדוגמה על הבעייתיות שתיווצר עם מידע רגיש החל מפורנוגרפיה וכלה בנתונים אישיים ממאגר ביומטרי יזלגו למדיום הבלוקצ’יין.

ישנם מספר פתרונות אפשריים להתנגשות עם פרטיות המידע:

1. הוספת כלי עזר המאפשר עריכה של המידע המאוחסן בבלוקצ’יין – חברת Accenture פיתחה כלי עריכה שיאפשר מחיקה של מידע מסויים המאוחסן בבלוקים, אך השימוש בכלי זה מצריך שליטה מסויימת של גוף סמוכתי, ועל כן, הוא אפשרי רק בפלטפורמת בלוקצ’יין פרטית (permissioned blockchain). רעיון זה, מציע לבטל את אחד מיתרונותיו של הבלוקצ’יין – היותו בלתי ניתן לשינויי, ועל כן, יש לו לא מעט מתנגדים (שמצטרפים לאלו שמתנגדים מלכתחילה לשימוש בפלטפורמת הבלוקצ’יין הפרטית כתחליף לזו הציבורית). לקריאה על ההבדלים בין בלוקצ’יין פרטי לציבורי.
2. אחסון מידע אישי על מסד נתונים חיצוני כך שהמידע יוכל להימחק במידת הצורך. רעיון זה כרוך בשינוי של מדיום הבלוקצ’יין, ועל כן, גם הוא מעט שנוי במחלוקת. הרחבה על הרעיון ועל יישומו ברמה הטכנית בקישור.
3. שינויי חקיקה – באתר bbva, הועלתה הצעה שבמקום שלפרט יהיה את הזכות למחוק את המידע, יהיה לו את הזכות למנוע את השימוש באותו מידע על ידי צד שלישי. כלומר הבסיס של הרעיון הוא לבצע רפורמה בחקיקה הקיימת כך שתתאים לאופיו הייחודי של מדיום הבלוקצ’יין. זאת במקום לבצע אדפטציה למדיום הבלוקצ’יין ולבטל את יתרנותיו המרכזיים – השקיפות והיותו בלתי ניתן לשינוי.

חשוב להבהיר שתקנות ה-GDPR טרם נכנסו לתוקף, ולכן, עוד אין גישות בפסיקה הנוגעות ליישום תקנות ה-GDPR על מדיום הבלוקצ’יין. בנוסף, לצד ה-GDPR, מדינות נוספות עומלות על תקנות הגנת מידע משלהן שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם תקנות ה-GDPR. כלומר, הדרך לגיבוש עמדה אחידה ולקביעת מערכת אסדרה הרמונית במישור הגלובלי עוד רחוקה.

אסדרת הנפקות ה-ICO (רגולציה)

כעת, ארד לרמת המיקרו ואבחן את הצורך באסדרת הנפקות ה-ICO, יישום נקודתי על גבי מדיום הבלוקצ’יין. תחום ה-ICO שהחל את דרכו בשנת 2013, תפס תאוצה אדירה בשנת 2017 לאחר הצלחתם של חברות כמו TEZOS ו-BANCOR, שגייסו סכומים של 230, ו-153 מיליון דולר (בהתאמה), ובשנת 2017 גויסו בכ-203 הנפקות, מעל ל-3 מיליארד דולר (לפי אתר Coinschedule). במרבית מדינות העולם הנפקות אלה אינן מוסדרות, ולכן, המשקיעים חשופים לסיכונים הנובעים בעיקר מהעדר גילוי. בנוסף, התגלו מקרים של תרמיות, מניפולציות ופרצות אבטחה שהובילו לאובדן כספי המשקיעים. בעקבות כך, נראה שמספר מדינות כדוגמת סין ודרום קוריאה, נקטו בגישה קיצונית וסיווגו את הנפקות ה-ICO כשיטת מימון לא חוקית. אמנם אין להתעלם מהצורך באסדרת הנפקות ה-ICO, אך בד בבד אין להתעלם מההשלכות של מערכות אסדרה נוקשות יתר על המידה. שוק הקריפטו הוא שוק דינמי וגלובלי, ששוויו ממשיך לשבור שיאים חדשות לבקרים, ולכן, מדינה שתנקוט ברגולציה נוקשה מדי, עלולה להשאר מאחור ו”לפספס” את הפוטנציאל לצמיחה כלכלית שטומן בחובו מדיום הבלוקצ’יין. חשוב לציין שלצד מערכות רגולטוריות נוקשות, לא מעט מדינות הפנימו את הפוטנציאל של הנפקות ה-ICO המאפשרות ליזמים לגייס כספים בזמן קצר תוך צמצום ההסתמכות על קרנות הון-סיכון, ולמשקיעים להיות יותר מעורבים בתרומה להצלחת המיזם. כך למשל בישראל, חברי הוועדה לבחינת אסדרה של הנפקות ה-ICO של הרשות לני”ע, עמדו על הצורך בקביעת מערכת רגולטורית מאוזנת ומידתית שלא תתעלם מהיתרונות בהנפקות ה-ICO ומהצורך בעידוד חדשנות טכנולוגית.

לסיכום – רגולציה היא לא מילה גסה

בעוד שהאתגרים האופרטיביים עשויים להפטר באמצעות שכלולים טכנולוגיים, האתגרים המשפטיים לא מותירים מנוס אלא, מקביעת מערכת אסדרה הן במישור הגלובלי והן במישור המדינתי. כלומר, הרצון של המדינות לפקח על שוק המטבעות הדיגטלים הוא טבעי ולגיטמי. עם זאת, הרגולציה חייבת להיות מידתית, כזו שתאפשר מחד את את מימוש הפוטנציאל של הטכנולוגיה החדשנית, ומאידך, את השמירה על הזכויות והאינטרסים של הפרטים השונים. קביעת מערכת אסדרה מידתית עשויה לשפר את אמון המשקיעים, היזמים והממשלות בפלטפורמת הבלוקצ’יין, ועל כן, היא מהווה צעד הכרחי להטמעתה במגוון רחב של תעשיות.